מסעדה: יבנה מונטיפיורי, בראסרי בנוסח בראסרי

10 ינואר 2011

לב תל אביב הפך לאיזור הכי שחצני בארץ. אלו לא תושבי השכונה, רובם דיירים ותיקים שצריכים להתמודד עם בתים מתקלפים מוכי באוהאוס, כמו הפרוייקטים החדשים שמפירים את שלוות הנפש. כל קרנף שפולש מתאפיין בחוסר נימוס כלפי הסביבה – מתערוכות מסחריות נעדרות חן בשדרות רוטשילד ועד למגדלי העשירים שקורעים את קו הרקיע.

כל מה שמבקש בן השכונה הוא בית קפה להיטיב עימו את תחילת היום ומסעדה אינטימית למלא את הבטן. לכן כניסה של מותג הסעדה מתקבלת ברגשות מעורבים. תמיד מרחפת הסכנה שהוא יהפוך לאתר תיירות, קופה רושמת שמנותקת מרוח וצרכי השכונה. זה קרה עם קפה נואר, איים על הקנטינה, המשיך עם מלון מונטיפיורי וטירלל את טאפס אחד העם של יונתן רושפלד.

אבל לרושפלד ולקבוצה העסקית שלו אין שום דבר נגד קהל טרלללה. להיפך. הם נהנים ממנו ועוד יותר מהכסף שנשפך שם באופן טרלללי לא פחות. לכן הסיכוי כי יבנה מונטיפיורי ביסטרו צרפתי בוורסיה ניו יורקית יתמזג בשכונה נועד לכישלון. מה גם שמלכתחילה בחרו למקם את הפרוייקט החדש בלוקשיין בעייתי: בניין תעשייתי כה מכוער ברחוב מונטיפיורי. לא בהאוס ולא ג‘וי דויז‘ן. מילא זה. מילא האווירה הטפטית נעדרת המנעד הריגשי, ההיסטורי, החום. אבל השחצנות שנושבת מכל פינה גם משרד יחסי הציבור של רני רהב, המדברר את קבוצת שטראוס מבעלי המקום, לא יוכל לטהר.

לא קל לפרמט שחצנות. זה משהו שאתה מריח באוויר. לך תנסח ריח. אבל אם מנסים לשים את האצבע אפשר לקבוע שהפער בין התוכן לצורה, בין היומרה לביצוע – גורם לחווית הבילוי ביבנה מונטיפיורי להיות מעט מפוקפקת.

זחיחות אופפת את כל צוות המסעדה. אתה מנסה להבין אותה ופשוט לא מבין. האם נסחתם מחדש את המפה הקולינרית (ורושפלד דווקא עשה זאת בהצטיינות יתרה בעבר) או הרחבתם את גבולות המאבק של חדוות הבילוי? בסופו של דבר אתם ביצועיסטים לא רעים לפורמט הבראסרי נוסח הבראסרי (של מתי ברודו). אפילו רעננים יותר, עם השפעות של אופנות חדשות בעולם (ע“ע המבורגר japanese imaginatiob, קציץ בשר בתוך לחמניות מאודות, המקסים שלעצמו).

כמו בנוסחה שיבא ברודו לרחוב אבן גבירול, גם כאן קשה לסועד שלא למצוא לו מנה ראויה שתתאים למצב רוחו. באותו ערב שהגעתי למונטיפיורי הסתובבו להם בחזה מנופח פטרוני אמנות לצד אדריכלים מזדקנים ודוגמנית לשעבר שפצחה בהסבה מקצועית. חומרים אנושיים שנתנו לי השראה להמבורגר. ככה זה עם התודעה, שקשוקה. אומנם המלצר המליץ על תוספת הכבד אווז מעליו, אבל אני רציתי את הגירסה הבסיסית. טחינה גסה הנדסית בנשמתה וצלייה מבוקרת הנפיקו קציצה שמנמנה, שהתקשתה להלהיב על אף ”נכונותה“. אולי בגלל שהוגשה קרה לשולחן, מה שהזכיר מנת טרטר שנצרבה. אפשר היה להשתעשע עם הקונספט המוזר הזה, אבל המנה המקבילה שהוזמנה הייתה טרטר. כאן כבר הגישה המאפשרת של רושפלד חשפה בדיוק את חולשת המטבח. בכל מקום שנרשמה סטייה מדרך ההכנה הקלאסית, החליק רושפלד. לא על מדרון תלול, אלא על מסלול שמפחית את החן וההתלהבות מהמנה. הבסיס, הבשר במרכז הקערה, היה טוב, אבל החברים מסביב נתפסו באופסייד. רוטב חצי סמיך ומטושטש טעמים על בסיס חרדל, שהזכיר לי באופן מופרע חלמון מתבקש, שימש רק כמרטיב, ולא ניהל כל שיח עם הבשר. העצם הזר השני שצורף למנה היו מלפפונים חמוצים בחומץ מתקתק קצוצים דק דק.

על הפומפוזיות המעצבנת חיפה כתף טלה מעולה. בשר באיכות מצויינת שבושל ארוכות. הרוטב נשאר צלול, כמו גם המח שמיד פתח בנאום: כשרושפלד רוצה, הוא יכול יותר מכל אחד אחר. אבל בשנים האחרונות, תהרגו אותי למה, רושפלד בעיקר רוצה לעצבן.

למחרת, בביקור חוזר, כבר הבנתי למה התכוון המח. זה היה שעיני תפסו מעבר לבר את רושפלד אוכל סלט ניסואז, ולבי התמלא בקנאה. במיוחד היו אלא חצאי הביצים הצהבהבות שפיתו אותי. גם יתר ההפתעות במנה העשירה הזו גרמו לחיוך. אבל בין טונה בצריבה מבריקה ועגבניות נהדרות נתקע המזלג בסלט תפוחי אדמה מיונזי להחריד. משהו מהעדינות והדייקנות הרבה במרכיבים האחרים נפגע ברגע. פיל בחדר חרסינות. כשהבנתי שדבר כזה זניח מטריד אותי, אמרתי זה הזמן היה להשתחרר. להיאחז במשהו חיצוני ולתת לגוף לזרום. אבל קורי העכביש שטווה המקום הזחוח לא אפשרו את המהלך. עדיף להישאר בבית הבאוהאוס המתקלף.

יבנה-מונטיפיורי. מונטיפיורי 31, תל אביב, 03-5666189

70 תגובות

הוסף תגובה


7 × שמונה =

Protected with IP Blacklist CloudIP Blacklist Cloud